פרשת בא
לפני מכת החושך,ה' מבקש ממשה בקשה די מוזרה: "דַּבֶּרנָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּכְּלֵי-כֶסֶףוּכְלֵי זָהָב. וַיִּתֵּןה' אֶת-חֵן הָעָםבְּעֵינֵי מִצְרָיִם..." באופן פשוט, כוונת הדברים היא: שיבקשו ישראל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב. לא ברור מדוע נאמר שיבקשו מ "רעהו" או מ"רעותה" ביחס למצרים? הרי הגמרא בבבא קמא (לז' ב') אומרת שהמילה "רעך" מתיחסת לאחינו בני ישראל ולא לגויים.
דבר נוסף הדורש הסבר הוא, מדוע משה צריך לבקש מהעם שישאלו מהמצרים כסף וזהב? שהרי המילה "נא" פרושה בקשה.
וברורשכשיציעו לאדם כסף וזהב הוא יקח בחפץ לב ולא יצטרכו לבקש ממנו שיקח?
ר' יהושע מאוסטרובא זצ"ל בספרו "תולדות אדם" מחדש שכוונת הבקשה היתה, שישראל ישאילו לאחיהם מישראל, ועל ידי כך שיגמלו חסד אחד לשני הם יעוררו את החסד העליון עליהם וכך ימצאו חן בעיני המצרים, והמצרים יתנו להם.
למדנו מדבריו, שכאשר אנחנו רוצים לקבל משהו שקשה להשיגו, ואולי אפילו נראה לנו כחסר סיכוי. עלינו לפעול בעצמנו באותו הכיוון, לעורר את החסד העליון וכך יוכל השפע לחזור אלינו במידה מרובה!
ועדין נשארה שאלה גדולה, כיצד יתכן שה' ציוה את משה שיבקש מהעם שישאלו מהמצרים כסף וזהב, בזמן שברור שהם לא מתכוונים להחזיר?
הפרשנים מציעים 3 כיווני הסבר לציווי.
ר' בחיי כותב:חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אלא הוא מסביר, שבלשון התנ"ך, "שאלה" כוונתו מתנה. הוא מוכיח זאת מגדעון שאמר: "אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו ...", וכן בבת שבע (מ"א ב) שבקשה את אבישג משלמה עבור אדניה אמרה: "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יותן את אבישג השונמית", ושם ברור שהכוונה היא כנתינה ולא כהשאלה.
לעומתו הספורנו נוקט בכיוון אחר,לדבריו ישראל אכן לקחו מהמצרים בהשאלה, אך קנו את הכל אחר כך לאחר שהמצרים רדפו אחריהם והפסידו בקרב, כדין כל שלל הנלקח במלחמה לאחר מפלת האויב.
האבן עזרא:עונה בפשטות שבכל ברשותו של ה', הוא ברא את העושר ונתן אותו למי שהחליט, ולקח אותו מידו ונתנו לאחר,"ואין זה רע, כי הכל שלו הוא":
(פרשת בא, שמות פרק ג' פסוק כב')
לפני מכת החושך,ה' מבקש ממשה בקשה די מוזרה: "דַּבֶּרנָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּכְּלֵי-כֶסֶףוּכְלֵי זָהָב. וַיִּתֵּןה' אֶת-חֵן הָעָםבְּעֵינֵי מִצְרָיִם..." באופן פשוט, כוונת הדברים היא: שיבקשו ישראל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב. לא ברור מדוע נאמר שיבקשו מ "רעהו" או מ"רעותה" ביחס למצרים? הרי הגמרא בבבא קמא (לז' ב') אומרת שהמילה "רעך" מתיחסת לאחינו בני ישראל ולא לגויים.
דבר נוסף הדורש הסבר הוא, מדוע משה צריך לבקש מהעם שישאלו מהמצרים כסף וזהב? שהרי המילה "נא" פרושה בקשה.
וברורשכשיציעו לאדם כסף וזהב הוא יקח בחפץ לב ולא יצטרכו לבקש ממנו שיקח?
ר' יהושע מאוסטרובא זצ"ל בספרו "תולדות אדם" מחדש שכוונת הבקשה היתה, שישראל ישאילו לאחיהם מישראל, ועל ידי כך שיגמלו חסד אחד לשני הם יעוררו את החסד העליון עליהם וכך ימצאו חן בעיני המצרים, והמצרים יתנו להם.
למדנו מדבריו, שכאשר אנחנו רוצים לקבל משהו שקשה להשיגו, ואולי אפילו נראה לנו כחסר סיכוי. עלינו לפעול בעצמנו באותו הכיוון, לעורר את החסד העליון וכך יוכל השפע לחזור אלינו במידה מרובה!
ועדין נשארה שאלה גדולה, כיצד יתכן שה' ציוה את משה שיבקש מהעם שישאלו מהמצרים כסף וזהב, בזמן שברור שהם לא מתכוונים להחזיר?
הפרשנים מציעים 3 כיווני הסבר לציווי.
ר' בחיי כותב:חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אלא הוא מסביר, שבלשון התנ"ך, "שאלה" כוונתו מתנה. הוא מוכיח זאת מגדעון שאמר: "אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו ...", וכן בבת שבע (מ"א ב) שבקשה את אבישג משלמה עבור אדניה אמרה: "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יותן את אבישג השונמית", ושם ברור שהכוונה היא כנתינה ולא כהשאלה.
לעומתו הספורנו נוקט בכיוון אחר,לדבריו ישראל אכן לקחו מהמצרים בהשאלה, אך קנו את הכל אחר כך לאחר שהמצרים רדפו אחריהם והפסידו בקרב, כדין כל שלל הנלקח במלחמה לאחר מפלת האויב.
האבן עזרא:עונה בפשטות שבכל ברשותו של ה', הוא ברא את העושר ונתן אותו למי שהחליט, ולקח אותו מידו ונתנו לאחר,"ואין זה רע, כי הכל שלו הוא":
(פרשת בא, שמות פרק ג' פסוק כב')
